פסק-דין בתיק עת"א 19641-08-11

בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: " הוועדה"), מיום 1.8.11 אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם.

כללי-

1.         העותר, יליד 1957, נשוי ואב לחמישה,  מרצה מאסר שני למשך 15 שנים החל מיום 24.1.2000, בגין עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14, אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14, בעילה אסורה, מעשה סדום בקטין, מעשה מגונה, אינוס בכוח ואיומים.

2.         מדובר בעבירות שבוצעו ע"י העותר במשך שנתיים, מאז היתה הקורבן כבת 13, עת שימש העותר כיו"ר ועד בית הכנסת "מגן אברהם" ולימד ילדים שיעורי תהילים, כשהקורבן נמצאת בבית הכנסת או ברכבו במקום מרוחק, תוך ניצול הערצה ותלות שפיתחה בו הקורבן.

העותר מאמין בחפותו ומכחיש במשך כל השנים את ביצוע המעשים המיוחסים לו.

3.         בעברו של העותר הרשעה קודמת משנת 1992 בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושימוש לרעה בכח המשרה בגינן הוטלה עליו, בין היתר, שנת מאסר. העותר זכה לשחרור מוקדם ממאסרו בשנת 1993 והוא עתיד לסיים את מאסרו הנוכחי (בניכוי מנהלי) ביום 8.8.14.

ההליכים בפני הוועדה

1.         בעניינו של העותר התקיימו מספר דיונים בפני הוועדה, כאשר הדיונים נדחו מעת לעת לצורך הכנת תכנית שיקום מסודרת בפיקוח רש"א.

2.         ביום 2.8.10 הציג ב"כ העותר בפני הועדה תוכנית שיקום פרטית מאת ד"ר סילפן וכן תוכנית רש"א (ראה נספחים כ"א, כ"ג ו- כ"ז לעתירה). הוועדה קבעה כי על העותר להתחיל טיפול במחלקה לטיפול בעברייני מין מכחישים בכלא מעשיהו ובתום שנה, לאחר שיתקבלו בעניינו דוחות עדכניים, יידון עניינו בשנית.

ביום 5.10.10 הודיעה גב' קזז, ראש תחום טו"ש בכלא מעשיהו, לועדה כי העותר לא התקבל לטיפול משיקולים מקצועיים, שכן הוא מכחיש לחלוטין את ביצוע העבירות.

לאור האמור,  החליטה הועדה ביום 8.11.10 לשחרר את העותר לתכנית שיקום בהוסטל בפיקוח רש"א שעתיד היה להימשך לתקופה של שנה לאחר סיום הטיפול בהוסטל (ראה ההחלטה שצורפה כנספח א' לעתירה).

3.        על החלטה זו הוגשה עתירה לבימ"ש זה בעת"א 26619-11-10 וביהמ"ש, במותב שחלקו אחר, הורה על ביטול ההחלטה לשחרר את העותר על תנאי ועל  החזרת הדיון לוועדה בחלוף 6 חודשים על מנת שתינתן שהות להעמקת הקשר בין העותר לד"ר סילפן ולמרפאת בי"ח אברבנאל, שם אמור להתבצע הטיפול בעותר לאחר שחרורו על תנאי.

בפסה"ד, שצורף כנספח י"ג(3) לעתירה, קבע בימ"ש זה:

"5.      "אף אנו עיינו בתוכנית הטיפולית של פרופ' סילפן, שנראית טובה בעינינו, במיוחד כשהיא לתקופה ארוכה, כוללת שהייה בהוסטל בתנאי פנימייה לתקופה של 9 חודשים, ומפוקחת ע"י רש"א. בעניין זה יש להביא בחשבון את העובדה שעפ"י דיווחה של גב' קזז לא קיימת בשב"ס קבוצה טיפולית לאסירים כמו העותר שמכחיש את המעשים המיניים החמורים בהם הורשע.

7.         למרות האמור לעיל באשר לתוכנית הטיפולית, נראה לנו כי המסקנה אליה הגיע פרופ' סילפן לאחר שיחה אחת, אמנם ממושכת, עם המשיב לפיה התגלו סדקים בנוקשותו שמשמשת כמערכת הגנה, עליה מבוססת נכונותו לקבל אותו לטיפול היא מוקדמת מדי. יש לבחון מסקנה זו בשיחות נוספות של פרופ' סילפן ושל גורמי מב"ן עם המשיב, במיוחד כאשר השיחה התקיימה לצורך שחרורו של המשיב על תנאי, ולאור העובדה שהמשיב לא הפיק תועלת מהשתתפותו בקבוצה טיפולית (אמנם לפני 7 שנים) ועד כה לא ראה שום בעייתיות בהתנהגותו ולא חשב שהוא זקוק לטיפול.

8.        מכל האמור לעיל עולה כי לעת הזו לא היה מקום לראות במקרה של המשיב משום מקרה נדיר ויוצא דופן שבו תעדיף ועדת השחרורים, על אף שהיא מוסמכת לעשות כן, את קביעתו של פרופ' סילפן לפיה המשיב מתאים למסגרת הטיפולית המוצעת על ידו וכי שיחרורו בתנאי התוכנית לא יסכן את הציבור על חוות דעת מב"ן באשר מסוכנותו המינית של המשיב בדרגה בינונית-גבוהה אם ישוחרר".

3.         ביום 1.8.11 קיימה  הועדה דיון חוזר בעניינו של העותר במהלכו הציג ב"כ העותר בפני הוועדה חוו"ד פסיכיאטריות של ד"ר סילפן מיום 12.2.11 ומיום 15.5.11, חוו"ד משלימה מיום 28.5.11, חוו"ד רש"א מחודש יוני 2011 ואישור להעסקת העותר (ראה נספחים א 1 - ו' לעתירה).